להתחבר למצפן הפנימי שלנו
6.3.17
להתחבר למצפן הפנימי שלנו
אז מה גורם לי לקום יום אחד באמצע החיים , לצאת ממחול השדים היום יומי, להיפרד , עם לא מעט כאב ועצב מאשתי היקרה ומילדי ולצאת למסע לא נודע .
אני מודה שתשובה לכך יכולה להשמע כלא רציונאלי לחלוטין עבור מרבית האנשים , שהרי לכולנו יש מחויבויות , משפחה , עסקים , ועוד כהנה וכהנה התחיבויות ועל כן אני לא מתחייב להשמע רציונאלי , אני מדבר על עצמי .
כשהתחלתי לכתוב את הספר בעקבות השביל הנבחר , חשבתי לעצמי מהו השביל הנבחר , האם יש דבר כזה לכל אדם? ואם יש כזה, אזי מדוע רובנו לא פוסעים בו , שהרי זהו המסלול שנבחר עבורנו .
התשובה לכך לפחות בעיני היא מתחילה ונגמרת בחינוך . שהרי לכשהיינו קטנים , רוב העשייה שלנו היתה למעשה מוכתבת מראש , גן , בית הספר היסודי , התיכון הצבא ואפילו הטיול שאחרי הצבא שהוא כביכול פריצת כל המסגרות שלנו הרי שגם הוא בעצם לפסוע בעקבות מסלולים שאולי מוכתבים ע''י החברים ,אחרים הכל רק לצאת מ''הבועה'' של החיים האינטנסיביים של כולנו .
גם המסלולים הללו שבהם אנו יוצאים מהמסגרת הרגילה תחומים לרוב בזמן ובעשיה שהרי אנו חייבים להתחיל את החיים האמיתיים , ללמוד , לעבוד , להתחייב לדברים אחרים וכו' .
אינני מותח ביקורת על המסלול הקיים או זה שאנו פוסעים בו ,אלא שאני מבקש לנסות וליצור חשיבה מחודשת בנושא ....
מסלול החיים שבו פסענו רובנו , ושרובו ככולו הוכתב לנו מראש לא ממש איפשר לנו לבחור באחר , אלטרנטיבי , כזה שיאפשר להביא לידי ביטוי את ייחודנו בחיים אלו .
אבל בשביל זה יש צורך למצוא את הייחוד שבנו , את הדברים שבהם יש לנו יכולת להשפיע על העולם , לתרום לו , ''להטביע את חותמנו ''
העניין הוא שאנו כל כך שקועים בעשייה היומיומים ובמחויבויות שלנו שאין לנו זמן למצוא את הייחוד הזה ונוצרת בעצם ''הסטה '' ''מהמסלול הנבחר'' שאמור להיות יחודי עבורנו .
מה שמצחיק זה שכשיש לנו ילדים , אנחנו כהורים מעצימים מתמקדים בהדגשת ייחודם של ילדנו , וגאים כל כך כשילדנו מצליחים להביא כשרון זה לידי ביטוי, אבל די מהר דוחפים אותם להמשיך ולהתקדם בתלם החיים .
לא מעט פעמים מצאתי את עצמי בסיטואציות שבהם עמדתי להשיב את נשמתי לבורא , בין אם זה היה בילדותי או בבגרותי , בצבא או בפציעת הירי שחוויתי . בכל אחד מהפעמים הללו , מצאתי את עצמי , לאחר שהתאוששתי , החלמתי , שואל את עצמי , למה זה קרה לי ? , מהי קריאת הכיוון שיש כאן עבורי ? מה אני מחמיץ ועוד כאלו וכאלו שאלות .
שאלה נוספפת שעולה היא האם אנחנו באמת חייבים לעבור ארועים טראומטיים או לקבל ''כאפות'' בחיינו כדי לשאול שאלו שכאלו ולהתעורר ולחפש את ה''מסלול הנבחר עבורנו ''.
התשובה לכך היא שזה לא בהכרח !!!
אנחנו לא חייבים ,להגיע ל'' קצה'' , החיים , הבריאות , הזוגיות , המשפחה ועוד , כדי לגלות שיש לנו בעצם ''יקום מקבילי '' אחר שממתין לנו אם רק נבחר ללכת בו !!!
לשם כך אנחנו צריכים ללמוד ולהתחבר ל''מצפן הפנימי שלנו '' , ולשם כך נדרשת ה''תפאורה המתאימה'' , בעבורי היו אלה תמיד המסלולים בטבע , אז גיליתי שקל לי לשחרר את הרעשים וההפרעות שמסביב שיוצרים לי מעין הפרעת קשב וריכוז ומונעים ממני להכיר את עצמי לעומק, גיליתי בעצם שאני לא פוחד מלהתמודד עם עצמי .
גיליתי גם שזה לא חייב להיות בטיולים , זה יכול להיות במדיטציה , זה יכול להיות בגינון , בגולף , בכל פעילות שעוזרת לך לנתק עצמך מהעשיה היום יומית ולהתחיל לשאול את עצמך שאלות ....
בכל פעילות שתאפשר לך להתחבר למצפן הפנימי שלך .
אלו שאלות , ואיך מתחברים למצפן הפנימי הרי שזאת נגלה בהמשך הדרך של ''ללכת בשביל הנבחר ''.
בינתיים דרישת שלום מקטמנדו , מחר אני יטוס לפוקרה ,על מנת להערך לקראת היציאה ל''שביל הנבחר''.
לחיי הפסגות שבדרך !!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה