''מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים .....''

תמונות תמיד נוגעות באנשים !!!

לא סתם נאמר על תמונות שהן שוות יותר מאף מילים , אולי מעבר למילים .

תמונות מסויימות יש בהם מעין מעבר למימד אחר שהוא הרבה מעבר למה שאנו רואים בתמונה .

ישנם אנשים, שלכשתביט בפניהם, תוכל לראות מסכת חיים שלמה, שתעבור לנגד עיניך והכל לו רק הבטת בפניהם , לו רק הבטת בעינהם .

אני מוצא עצמי לא פעם מביט בפניהם של החולפים אותי במסע הנוכחי , מנסה להבין ןלנחש מה עבר עליהם בחייהם .

בעיקר אני מסתכל על ילדים , יש משהו בפניהם שהוא אוטנטי , לא משקר , מה שתראה זה מה שיש לטוב ולרע. 

בכל מה זה טוב ? מה זה רע ? זה הכל פרשנות שלנו , מהחיים שלנו שאנחנו משליכים על אחרים .

לא פעם מצאתי עצמי ברגעי צער עמוק , לנוכח הדלות , הפנים שנראו לי עצובים ,האמצעים הפשוטים שיש להם , לאותם אנשים , לאותם ילדים .

 אך לא פעם מצאתי כי דווקא בדלות זאת , בפשטות זאת אולי יש להם יותר משיש לנו כיום !!!

לפני שנים הצגתי תערוכת צילומים שלי - פנים ונופים שהציגה פורטרטים של ילדים ומבוגרים מנפאט טיבט סין והודו .

בעיני פניהם של המבוגרים משקפים את מסכת חייהם בעוד של הילדים משקפת את חייהם כפי שהיא כאן ועכשיו .

בעיני הפשטות של המשחקים ,כגון ילד מגלגל במקל גלגל אופנים ללא צמיג , ילדים קופצים בחבל , ילדים משחקים בעגלות עץ אותן בנו , כל אלו מחזירים אותי אחורה בזמן לימי ילדותנו , בו הצלחנו ליצור מכמעט כלום עולם ומלואו !!!

המסע הזה , הגם שמתקיים הוא בארץ כל כך רחוקה ונידחת , הוא מעין מסע במנהרת הזמן , אחורה לימי ילדותנו , או אז אני מביט באותם ילדים החיים בדלות , לעיתים נוראית , בעיניים פקוחות ובחיוך רחב , כי אני מוצא בהם לא פעם את הילד  השובב שהייתי אני .

ומידי פעם כשאני מביט בפניהם אני מקבל מבט בחזרה , לא פעם עם חיוך וקריצה , כמו אומר , אני זוכר אותך ... ילד .

המסע הזה הוא מסע רב מימדי , יש בו הנופים המשכרים , האנשים המקסימים והפשוטים  חוויות אין ספור אך גם מחוזות ילדות לא מעטים .

אני נהנה לרפרף חזרה למחוזות ילדותי , אך לא פעם תוהה ...

מה קרה לילד שבנו שדיבר אל כוכבים , שחלם  להגיע למחוזות רחוקים , שחווה פעם  חיים כל כך  פשוטים ....?