לעדכן את ה''אוטומט'' של חיינו .

רובנו מתנהלים בשגרת חיינו , מתוך ''האוטומט ''.

כך חונכנו , וגדלנו .

''לזרום '' אנו קוראים לזה במחוזותנו .

לזרום מבלי לשאול שאלות , למה ומדוע ומתי ואיך .

פשוט לנוע עם ''הזרם'' .

וכך בעצם רוב חיינו מתנהלים על ''אוטומט ''.
אנו עושים אותם דברים , פעם אחר פעם , בתקווה ''משוגעת''
ליצור שינוי בחיינו .

אבל רובנו נושאים את ה''אוטומט'' שהוא בעצם , לא שלהם .
אולי של הוריהם , קרוביהם ,חבריהם או אנשים שפגשו בדרכם .
לעתים רחוקות אנו עוצרים את האוטומט , בד''כ כשיש ''אירוע חריג''
מחלה, טראומה ,לנו או לסביבתנו הקרובה .

או אז אנו מנסים להבין , למה ומדוע ? אנו חווים את ה''אירוע החריג'' הזה
ואפילו כאן יש את האוטומט והוא לחשוב ,להתנהג ולהתנהל כקורבן .

ואפילו התגובות שמסביב , הן ''אוטומטיות'' ,אנו מנסים לנחם, לתמוך ,ולדחוף מתוך תחושה של איזה מסכן ה....

כל זה איננו מאפשר לנו להבין מהו השיעור הטמון כאן ב''ארוע המחולל'' שלפנינו .

מהו השיעור ,בעבורנו ? מהו בא ללמדנו ?

היכן בעבר נתקלנו בגרסה דומה של השיעור הזה ?

(רוב השיעורים שאנו חווים הם בעצם ''שיעורים בלתי פתורים קודמים '' בהם נתקלנו ולא השכלנו ''ללמדם '').

ובמקום לשאול למה זה קורה לנו עכשיו , ללמוד לשאול מה טוב בזה עבורנו עכשיו ?

אני מתנהל בחיי מתוך גישה האומרת ''שמעולם לא ניתנים לנו ''האתגרים'' בחיינו ,מבלי שיש לנו הכלים להתמודד עימם בהצלחה ''

השיעורים הגדולים ביותר בחיינו הם דווקא אלו בהם אנו מתמודדים עם ''בעיות'' להם אני קורה ''אתגרים'' .

אלו הן הזדמנויות לגדול ולצמוח .
אלו הן הזדמנויות לגלות מחוזות חדשים , בחיינו .
הזדמנות ,לגלות ,יכולות,כישורים ,חוזקות , אם רק נבחר בכך !!!

רוב ה''אתגרים'' עימם מתמודדים הינם שיעורים אותם אנו סוחבים מתקופות מוקדמות בחיינו .

לא תמיד אנו עוצרים ''לאתחל'' את בראשית'' .

לברר מה אנו ''סוחבים '' על עצמנו וכבר לא צריכים ואפשר לשחרר .
מה כבר לא משרת אותנו בחיינו?

מה ניתן לעדכן ,למטב ולשחרר?

בקרוב אצא בשנית, עם סדנאות המבוא ''לפרוץ את גבולות ההגיון ''!!

בהם נלמד להתוודע ולהכיר כיצד ''מתנהל ה''אוטומט'' בחיינו.

מהם ''כללי המשחק'' שלפיהם מתנהל ''האגו '' בחיינו ?

מהם ''כפתורי לחיצה רגשיים '' המנהלים את חיינו ביום יום וכיצד ללמוד לשלוט בהם ?

כיצד ''נשמרים'' ארועים שונים ובאים לידי ביטוי בגופנו וכיצד ניתן לשחררם ?

ובכלל כיצד ניתן לקבל כלים מעשיים חדשים לחיינו שיאפשרו לנו
לעצור ,את ''האוטומט '' ולשחרר ,לעדכן ולמטב את שדרוש לנו בחיינו?

​​
לחיי האתגרים המובילים לפסגות בחיינו !

לשכתב את העבר שלנו !!

''ההווה הינו רצף של ארועים ושיעורים הממתינים להכתב בסיפור חיינו .

העבר שלנו הוא הנושא עימו את משקלם ומשקעיהם של ארועי חיינו השונים.

ואילו העתיד הינה האפשרות לבחור מהי ''הצידה לדרך '' אותה נבחר ''לסחוב'' ולקחת על גבינו בשארית חיינו ובהמשך המסע הבא '' - עופר וקנין - folowing the chosen path

אנחנו כולנו נושאים עימנו מצבור אינסופי של ''הקלטות'' ותעודים של רגעי חיינו השונים .

''הקלטות'' אילו אינן סתם הקלטות כי אם ''הקלטות משוכללות הנושאות את פרטיו של כל ארוע משמעותי בחיינו .

לצד פרטי הארוע המפורטים , מוצמדים לו גם מערך הרגשות שחשנו באותו רגע משמעותי וכיצד הוא השפיע עלינו דאז .

מהלך החיינו בהווה מפגיש אותנו עם אין ספור סיטואציות שונות אשר חלקן מפעילות את הקלטות אלו .

לכשמופעלת בזמן הווה אותה ''הקלטה'' מה שעולה בה הוא דווקא פחות מה שהתחולל באותו ארוע משמעותי ,אלא דווקא איך חשנו והרגשנו - מה שמכונה ''הבית הרגשי'' שלנו באותו ארוע .

אלא שאותו ''בית רגשי'' הוא זה שמנהל אותנו כעת ,בזמן ההווה ובעצם משפיע ולעיתים מכריע את מעשינו ומשפיע בצורה דרמטית על תהליך קבלת החלטותנו .

רוצה לאמר שארוע משמעותי בילדותנו למשל ,נושא את משקעיו של הארוע וגם את שכבת הרגשות שחשנו אז .

בחיי עברתי ארועים משמעותיים לא מעטים . אחד מהם היה האובדן של אחותי הקטנה -מלי. הייתי אז בן 13 כשזה קרה, ועדיין זכורים לי רגעיה האחרונים ...

בת 9 היא היתה במותה ,נפטרה היא ממחלה קשה ,לה לא יכלה .

עד היום ,כל ''נגיעה'' בארוע , מהווה נגיעה כואבת ,גורמת לי ''להסגר'' .
גורמת לצער וחוסר יכולת להבין ולקבל אובדן של ילד קטן או כל צער או פגיעה שנגרמים להם .

בחלק מהתהליכים שעברתי , ניתנה לי למעשה ''האפשרות'' להביט בארוע מהצד ,להבין את השפעותיו על חיי בעבר ובהווה ,ולספק פרספקטיבה חדשה על ההשלכות הרגשיות ,המנטליות והפיזיות שהיה לאובדן זה על חיי.

לספק ,תובנות חדשות לחיי כתוצאה מארוע זה , ולעזור בעצם לעצמי ''לשחרר'' משקולת לא קלה שסחבתי כל חיי עד כה .
אין בתהליך שעברתי ,כדי לפגוע בזכרה של אחותי ,אלא דווקא להבין יותר ולהכיל את השלכותיו של ארוע זה על חיי !

בין החוקרים קיימת מחלוקת רבה בשאלת ה''נגיעה'' בארועים רגישים או אף טראומטיים בחיינו ,שמא לא נחווה אותם שוב .

אולם ראוי לזכור ולהיות מודעים !

שלצד זיהוי והעלאה של אותם ארועים משמעותיים בחיינו ,גם אם הם היו טראומטיים עבורנו בעבר ,יש ביכולתנו היום ,לצפות בהם מ''הצד'' , להבין ולראות מה התחולל בהם , אך יותר מכך ''לצפות מן הצד במערך הרגשות שחשנו אז ולהחליט האם מערך זה ''משרת אותי נכונה היום בחיי.

ה''צפיה '' הזו מהצד מאפשרת לנו למעשה לנטרל את אותו פקטור משמעותי היכול להשפיע על חיינו בהווה והוא דווקא המערך הרגשי שחשתי באותו ארוע .

יש ביכולתנו היום ללמוד ו ''לתכנת'' ולהגדיר מערך רגשי חדש ואף פרספקטיבה חדשה על ארועי העבר שלנו , גם אם היו מאוד טראומטיים .

להבינם ,לספק פרספקטיבה חדשה ,לעיתים אף עם הרבה חמלה ואהבה
ולשחרר את הכאב אותו אנו נושאים שנים רבות ,בכל כך הרבה ארועים .

לצד הבנה זו ,יש ביכולנו גם ללמוד כיצד ניתן לשחרר רישומיהם של כל אותם ארועים בגופנו (הגוף שלנו כסייסמוגרף משוכלל המתעד את ארועי חיינו), ובכך גם ללמוד לרפא ולשחרר מגופינו ,מכאובים ,הגבלות ואף מחלות .

לסיכום זכרו :
ביכולתנו ללמוד ולשכתב מחדש את הבנתנו וחוויותנו מארועי עבר .

ביכולתנו גם ''ללמוד ולנטרל '' את אותו מערך רגשי שהתקיים בכל ארוע וארוע ושמשפיע על חיינו בהווה כעת .

ולבסוף גם ללמוד לשחרר את רישומיו של הארוע בגופנו ואולי אף לסלק ולמנוע ,חולי,הגבלה או מכאוב הקיימים בגופנו וקשורים באותו ארוע .

התהליך המתואר לעיל, הינו תהליך אותו אני מעביר בהרצאותי,הדרכותי ובסדנאות אותן אני מעביר .

זכרו יקיריי !!!

איננו יכולים להחזיר הזמן לאחור 

אך אנו בהחלט יכולים לשכתב מחדש בחמלה ובאהבה את ארועי חיינו .

שמא לא רק נחווה את חיינו ,אלא נבין בכל ארוע וארוע .

מהם השיעורים אותם למדנו ומה בוחרים אנו לקחת למסענו הבא .... 

לחיי ה''הבנות והתובנות החדשות'' של חיינו .

''ואני שואל את עצמי בכל יום מדוע זכיתי אני להינצל ?''

כשהיינו ילדים קטנים , רצינו להבין את העולם טוב יותר , אני זוכר שהייתי ילד סקרן , כל דבר שחזיתי בו , הפליא אותי ורציתי לדעת ולהבין מדוע כך הם הדברים .

אולי אחד השאלות הנפוצות ששאלתי אינספור פעמים הייתה השאלה למה ?

אחר כך, לכשזכיתי להיות אבא והתברכתי בשני ילדים מדהימים ומיוחדים כל אחד בדרכו או בדרכה שלה , זכיתי לפגוש את השאלה מן הצד השני של המתרס .

הפעם אני הייתי זה שצריך להסביר ולהבהיר למה ומדוע דברים הם כפי שהם .

גם בעיסוקי השונים , כמאמן ,מדריך ,מוביל דרך ועוד ,אני דואג ומנסה בכל דרך להבין מדוע ואיך דברים מתנהלים כפי שהם מתנהלים .

מדוע אנו פועלים כפי שאנו פועלים ?

מה עוצר אותנו ומדוע ? 

מה נותן לנו ביטחון ומהיכן אנו שואבים את תעצומות הנפש שלנו בהתמודדות עם האתגרים השונים ?

הסקרנות בחיי הובילה אותי לאין ספור הרפתקאות בארץ ובעולם  , בין שבמודע  ובין שלא , שבהם בלא מעט מקרים , ''רקדתי טנגו עם המוות'' או הייתי בסכנה כזו או אחרת .

במספר מקרים אף הייתי קרוב ל''צידו השני של הווילון'' .

בכל אחד מהמקרים , היתה זו יד נעלמה שדאגה לכך שאמשיך להיות נוכח בחיים הללו ...

במקרה אחד לא הצלחתי עד היום להבין ,מדוע אני ניצלתי בשעה שלא מעט אחרים , נפצעו קשה או קיפחו את חייהם ?

היה זה ביום שבו עליתי לחלץ פצועים ממגדל גבוהה ,תחת אש .

לא ממש מבין מדוע עליתי לאן שעליתי ,רק זוכר שהבנתי שאני רוצה להציל את חייו של הפצוע קשה וכך היה .

בעת שירדתי עימו מהמגדל נפגעתי משני כדורי צלף ברגלי .

כדור אחד ריסק וריטש את עצם הירך של רגל שמאל , בעוד הכדור השני קרע את העורק הראשי ברגל ימין .

בין רגע נכנסתי ל''אזור הדמדומים'' שבין החיים למוות .

את הרגעים שאחרי ,אני לא זוכר או יודע .

משהו קורה לנו במוח ,כשסף הכאב האדיר עובר מעל רף מסויים , יש פשוט נתק , הכל נהיה שקט , הכל לבן ,הכל בהיר .

אני לא שומע כלום . אני רק זוכר שאני מתעורר בבית החולים עובר את כל אותם אינספור ניתוחים שמצליחים לבסוף ....לחבר אותי לחיים מחדש .

כמעט 22 שנים אחרי ועדיין אני  מתעורר מדי פעם בלילות מנסה להבין מדוע זכיתי לקבל את חיי מחדש .

למה אני כאן ? מה התפקיד שהועידו לי בחיי ?

במסע שאליו יצאתי לפני מספר שנים ,גיליתי שזו לא היתה החוויה היחידה שהפגישה אותי לא פעם עם צידו השני של הווילון .

המסע אליו יצאתי כדי למצוא תשובות לחלק משאלותי הוביל אותי ללא מעט תובנות אותם אשמח לחלוק בסיפורי כמו גם בכתיבתי :

א.   אנחנו חיים על זמן קצוב , זה לא מובן מאליו שאנו כאן , איננו צריכים לקחת את עצם קיומנו כדבר ברור .

ב.    מעולם איננו זוכים להתמודד עם אתגרים בחיינו מבלי שנזכה לכלים ויכולות ותובנות להתמודד עימם בהצלחה .

ג.     כל אתגר באשר הוא , הוא הזדמנות נהדרת לגלות את גדולתנו.

ד.    כל אתגר בחיינו הוא הזמנות לפגוש אנשים שונים מסביבנו ,שבאים להשלים אותנו , לעזור לנו לגדול ולצלוח את האתגר ,אם רק ניתן להם את האפשרות להאיר אותנו בגדולתם .

ה.   השעות הקשות בחיינו הן ההזדמנויות הגדולות בחיינו לצמוח וליצור מציאות חדשה .

ו.       באשר פגשת את האתגר ,שאל\י עצמך , מהו השיעור שלי כאן ? מה טוב באתגר זה ? מה הוא בא ללמדני ולהאיר לי בחיים?

ז.     לרוב השיעורים או האתגרים שעברנו וחווינו , לא נועדו שנשמור אותם לעצמנו , יש בהם כדי ללמד ולהצמיח אחרים המתמודדים עם אתגרים דומים או קרובים .

ח.   תעצומות הנפש שאנו זוכים לגלות בעצמנו יכולים להיות שביב האור שייתן לאנשים בקצה העולם או קרוב יותר , תקווה לגלות מחדש את החיים .אם אינכם משוכנעים בייחודכם ,זכרו שדי בלהבת נר קטנה להאיר את החושך , שתפו את העולם מייחודכם ולמידתכם ותנו לאנשים לבחור מה ואיך הם בוחרים להאיר את עולמם באורכם ובתובנות שלכם.

ט.   האתגרים השונים שבאו בעקבות הפציעה והנכות שלי הפגישו אותי עם אין ספור אנשים נפלאים מהארץ ומהעולם שהזכירו ועדיין מזכירים לי שהחוויות שלי ,יש בהם כדי להעיר ולהאיר אחרים , לגלות את גדולתם וייחודם .

י.       במסע החדש אליו יצאתי לאחר פציעתי , זכיתי לגלות את עצמי מחדש .

יא. למדתי לקבל , לחבק ולאמץ מחדש את חוזקותי כמו גם את חולשותי .

יב. למדתי שדרך הכרותי עם החולשות שבי ,היא בעצם הזמנות נהדרך לאחרים להשלים אותי . עכשיו עלי פשוט , ללמוד לראות כיצד האנשים השונים אותם אני פוגש יכולים להשלים אותי ולהאיר בי מיחודם .

יג.   איננו איים בודדים בחיים אלו , לא נועדנו לחיות ולהתמודד בדד עם האתגרים השונים בחיינו , אנו משלימים אחד את השני ומכאן גם תהה הצמיחה הגדולה באיכות חיינו ,אם נשכיל  להבין וליישם זאת בחיינו .

יד. עלינו לאמן עצמנו לראות את ייחודם ומעלותיהם של האנשים הסובבים אותנו ולצור את האינטראקציות השונות עימם ולאפשר להם להביא מייחודם כדי להאיר את עולמנו שלנו ובכלל .

טו. למדתי להכיר בנכותי , אם פעם יכולתי לעשות 10000 דברים הרי שהיום אני מסוגל לעשות כמה מאוד ,אבל אני יעשה אותם הכי טוב שרק אוכל , שום פעולה ,צעד או עשיה אינם ברורים מאליהם .

טז.                       למדתי לעצור ,לנשום עמוק ולחיות את הרגע . העתיד שלי טמון בהבנה מעמיקה ויצירה של ההווה שלי .

אך מעל לכל למדתי להבין ולהעריך כי אנו לא נמצאים כאן סתם בלי סיבה .

מהי הסיבה שלכם ?

שלי ככל הנראה היא להעיר ולהאיר אנשים לזיהוי ומימוש ייחודם בעולם זה , וזה אמשיך לעשות  ככל שאזכה לכך בעשייתי בחיי .

ובמסע הזה בו אני ממשיך לפסוע ,בדרך לפסגות הבאות של חיי , אני ממשיך לשאול את עצמי ומקורותיי את שאלות הלמה מתוך רצון להבין ולדייק הבנתי ועשייתי בעולם הזה .

עשו לכם מנהג קבוע ,אולי בכל סוף יום ושאלו עצמכם מדוע ולמה עשיתם מה שעשיתם היום ?

 מה ממה שעשיתם היום הייתם משמרים ולוקחים הלאה לחייכם ?

 במה תרם יום זה להבנתכם את ייחודכם ושליחותכם בעולם זה !

אל תשכחו לתעד ולרשום בפנקס את התובנות שתקבלו .

זכרו ,שאלות טובות מזכות בתשובות טובות , שאלות מצויינות מזכות בתובנות לחיים ,אותם שווה לנצור .

לחיי הפסגות הבאות שבחיינו !!!

פרק נוסף מתוך בעקבות השביל הנבחר ..

''זו אשר התאוויתי לה יותר מכל , אינה אלא אשליה קרה, לזו אשר פגשה בי במציאות .'' - עופר וקנין.

סופת השלג נהמה כעת במלוא עוצמתה , הרוח הטיחה בנו פתיתי שלג בעוצמה וקור מקפיאים.  בעודי צועד , צעד אחר צעד בעקבות הנבחר , משתדל לפסוע בדרכו ,בכל אותה עת  נדדו מחשבותיי הרחק הרחק .

המציאות אותה אנו חווים, הינה בבחינת הקרנה וביטוי של עולמנו הפנימי.

בעוד אנו מייחלים לאותו שקט פנימי ,רגע קטן של הרמוניה פנימית, שתפגוש בנו במרחב המציאותי של חיינו .

כל חיינו אנו מייחלים לאותם רגעים של חסד, שבה ההרמוניה תפגוש את מציאותנו באותה סינרגיה, אולם מעטים הם אותם הרגעים הללו, להם אנו מכספים כל כך .

מרבית חיי היתה המציאות שחוויתי , פועל יוצא של אותה מערבולת רגשות , תחושות , רעשים , מחשבות וכמעט כל צורה של הפרעה, שאך קיימת והכל מתנגן לו בראשי הקטן גדול .

אלף ואחד מחשבות ריצדו בי בכל רגע קטן ואני אך הלכתי לי לאיבוד !!

קולות המציאות המבוגרת , שפגשוני היו לא פעם אלו , שלא יכלו להכילני וכמו רצו בכל הזדמנות להרגיע אותי בכל דרך אפשרית, מאמצעים כימיים כאלו או אחרים , בחינה והגדרה התנהגותית ועד לעונשים כאלו או אחרים .

היתה זה כוחה של כף ידה המלטפת של אימי, שתמיד הצליח לסוח בי מנוח, תחושה חמה שבה למגע יש יכולת ליצור בי אדווה דקה של רוגע ,שתוכל להתרגם לשקט וביטחון פנימי  בראשי , בעולמי.....

כף יד חמה עטפה את פני שכמעט וקפאו בקור המקפיא של הפסגה . 

פתיתי השלג שאך ירדו דומם על פני , נמסו במהרה ויצרו בי זרימה של חום וקור . 

עיני נפקחו רק כדי לראות את פניו של הנבחר . לרגע הופרעה הדממה במילותיו של הנבחר שנשלחו להשיבני מאובדן הכרתי .

עם שובה של ההכרה , פילח בי הכאב מחדש את ידיו , אוחז ברגלי , ידיי ובחלקי גופי השונים . 

סופת השלג השתוללה לה בעוצמה בחוץ ואני מצאתי עצמי שכוב בתוך חדרון קטן , אפוף בעשן , המעוטרות בעינים זרות שהקיפוני סביב , סוקרות כל הוייה ועוויה בגופי, רוחי ואלי גם בנשמתי .

בהדרגה חדרה לה ההכרה בשלבים , תחילה היה זה המגע ,שלאחריו נילוו מילים ,אח''כ אפפני הכאבים בגופי ,לאחריהם ניבטו בי עיניים רבות מספור ולבסוף חדרו להכרתי צלילים מונוטוניים של מעין תפילה חרישית , שחזרה על עצמה,פעם אחר פעם אחר פעם , נישאת מעיינהם של כל הסובבים אותי .

ראשי הפך סחרחר שוב ועיני נעצמו שוב ושוב וכל פעם נפתחו אך כדי לאמת כי מצוי אני במעין טקס שאת טיבו לא ידעתי .

העשן הסמיך מילא את החדר ובתוך כך חדר ומילא את ריאותי \ לא הועילו כל השיעולים . היה משהו באותו עשן סמיך ,מעין ריח לא מוכר ומתקתק שניפלט מאותר מקטרת שעברה סביב בין הנוכחים באותו החדר .

קרני האור המועטות חדרו אך בקושי מבחוץ ,את מקומן החליפו ריקודיהן המשולהבות של הלהבות שרקדו להן במחול השדים באח הסמוך .

יד חמה נשלחה בשנית וריחפה מעל מצחי ועיני . ובעוד היא מרחפת במרחק מה מגופי , שטפוני גלים עזים של חום , שעירסלו את פניי , העבירוני שנים אין ספור לאחור ..

מבע עיניה של אימי מעל פני, קולה המבוהל הקורא בשמי פעם אחר פעם , מבקש להצילני ממוות  , מנסה להשיבני למציאות.

תנועות ידיה המבקשות להשיבני להכרתי .

ואני מקיץ לא מקיץ , קולה של אימי חזר שוב , הפעם ביתר שאת , בעודה מנסה לשווא להחזירני להכרתי .

עיניי נפקחו לרווחה . העשן אשר מילא קודם לכן את החדר , התעלה למעלת ענן אשר ריחף לו  במרומם החדר הקטן .

שורה של צלליות ריחפו להן בחדר , היו אלו החכמים המקומים , עטויים גלימות אדומות , אשר מלמלו מנטרה אשר חזרה על עצמה , פעם אחר פעם . מילים נאמרו בשפה מוזרה שאת טיבה לא הבנתי , נמזגו לאוזניו של הנבחר . וזה הביט בי כמחייך  וממתיק סוד .

חזרת אלינו מעולמות של מעבר .

 כבר תהינו שמה החזרת נשמתך ואתה בדרכך לפגוש את האור , אך מסתבר שהרוח חזקה בך . עוד נותרה לה דרך לעבור , בטרם תתמזג שוב עם האור .

רציתי לדבר ,אך הקול היה ממני והלאה . רק עיני דיברו חרישית , נעצמות ונפקחות ,כך היה שעות ....

מעלת האור הפציעה מבעד לחריצי חלון העץ וקרן האור אשר נעה במרומי השלבים , העידה כי עלה זה השחר על יום חדש בחיי .

אינני יודע מה החזירני שוב לחיי , דומני כי כמעט כלו כוחותי וויתרתי על חיי , אך הם לא אוו לוותר עלי .

''אין החיים מוותרים עלינו בנקל , כל עוד לא תמה הדרך שלשמה הגעת לעולם ....'' לחש לי הנבחר  והביט בי עמוקות .

 הוא הרים את ראשי ומזג לי תה חמאה מהביל לתוך שפתיי .

עתה עליך לברר מהי הדרך שעוד נותרה לך לחצות ....

אינני מתאווה לצעוד בה , תשו כוחותי , אין בי הכוח והרצון ...

עצום את עיניך בני , דמיין את פניהם של רעייתך וילדיך , הם שישיבו בך את הרצון לחיות שוב .

במקום שבו הנפש תשה , תגלה את אור נשמתך במלא הדרה . 

או אז שאל אותה מהי אותה הדרך שבה הינך אמור לצעוד והיא תראה לך אותה .

שאל בני שאל  ....

עיניהם של ילדיי נבטו למולי וקול צחוקם הזרים בי משובת חיים בשנית .... . 

החיפוש אחר יציבות בחיינו

רובנו חיים במציאות הפכפכה המשתנית כמעט מידי , במקרה הטוב . את חיינו עוטפת מעטפת הולכת וסוגרת של אמצעי מדייה הדואגים לעדכננו כמעט בכל רגע , מי בחדשות , מי במבזקים, מי בפוסט , טוויט  סנאפצ'ט ועוד .

משמעות הדבר שאנו בוחרים לעטוף את חיינו בבועה שלמה של עידכונים ,כמעט בכל רגע נתון , המונעת מאיתנו בסופו של דבר להאזין למקור המידע החשוב ביותר בחיינו , להקשיב לעצמנו , גופנו , מהותנו .

דומה הדבר שבעוד אנו פוסעים בנפתוליהם של שבילי עשייתנו בחיים ,אנו כל הזמן בוחרים להביט לצדדים ולאחרינו אך לא מקשיבים למה שהדרך מחוללת בנו אנו , שהרי אין אנו צועדים בדרך לשם הצעידה אלא דווקא לשם המסע שבו אנו פוסעים בתוכנו אנו במהלך החיים .

כל שעל ופסע שאנו בוחרים לעשות בחיינו , משאיר בנו חותם ומשאר רגשי , חווייתי , תובנתי ועוד .

אבל בעודנו פוסעים בשביל ואיננו בוחרים להביט לתוכנו אנו והרי אנו פוסעים בעולם כסומאים !!!

מה שרוצה לומר, שהמרדף האינסופי של חיינו אחר אותה יציבות ,אשר אמורה להקנות לנו שקט, רוגע , מנוח והנאה , מתחלף לו תדיר באינספור ,ציוצים , פוסטים , עדכונים וכו' . 

גם אותם פוסטים שאנו מוציאים , לשם הוראתם של נבחיי חיינו וחוויותנו ,דמה שאינם ממש עבורנו , כי אם עבור הספמטייה ,אמפטיה וליטופיי הלייקים שכה הורגלנו אליהם , אשר ככל שיירבו , כך תגבר הפרשת האנדורפין במוחנו וההנאה בהתאם לכך תגדל .

מהי היציבות אותה אנו מבקשים כעת בחיינו ? יציבות בבריאותנו , מערכות הייחסים בחיינו, בסביבה הקרובה שלנו , במערכת חברינו , במציאות אותה אנו מבקשים לחיות . האם הדבר בכלל אפשרי ?

היקום שלנו מתנהל לא מעט על בסיס לא מעט ''חוקים'' והתנהלויות שאת חלקם אנו מכירים אך רובם אינו ידוע לנו כלל וכלל.

אחד החוקים המובילים ביקום הינו חוק ההשתנות , הטוען כי ההשתנות של מצבים הינו פועל יוצא של כל אחד ואחד מאיתנו , בהייותנו בוחרים בכל רגע ורגע בחירות מודעות ושאינן מודעות  בחיינו.

ההשתנות הנוספת שקיימת היא ההשתנות של הסביבה שלנו , וההשתנות השלישית היא ההשתנות של היקום . 

במצב כזה החיפוש אחר יציבות וודאות בחיינו , הרי היא בבחינת משאלת לב הנשאת ברוח,  בתקווה לפגוש את מושא מטרתה.

במצב שכזה החיפוש אחר הודאות , אמור להתחלף בחינוך וקבלה להתמודדות דווקא במצבי חוסר ודאות . שכן הדבר כמוהו כאימון של שריר  בגופנו .

ככל שנרגיל עצמנו להתמודד פיזית , מנטאלית ורגשית עם חוסר הודאות , כך תגבר הוודאות שבהנאה בהתמודדות עם חוסר הודאות והדבר יהפוך דווקא למשחק מעניין .

בכלל לא פעם אנו טוענים כי השגרה הורס כל חלקה טובה , אז אולי שווא לתבל חיינו בהתמודדות מודעת ונבחרת בהתמודדות עם חוסר הודאות .

הפכו את חוסר הודאות למשחק מאתגר בחיינו , שאפו ללכת בדרכים או במסלולים שטרם צעדתם בהם לעבודה או למקומות מוכרים.

שאפו להכיר אנשים חדשים מתוך הרגל ולא מתוך ,תכנון או מקרה. 

בעת טיוליכם בעולם אל מקומות חדשים ומוכרים , הצטיידו תמיד בכרטיסי ביקור של מקומות מוכרים ומרכזיים בקרבת מקום סיוריכם , כך שגם אם הלכתם לאיבוד תוכלו לתפוס מונית ליעד מרכזי זה .

גם בהתמודדויות הלא צפויות אותם אנו מקטלגים כ''רעות' , ''לא טובות'', טמונים שיעורים חשובים עבורנו אם רק נשאל מה אנו יכולים ללמוד מהם ? מהם באים ללמדנו ? במה צמחנו בהתמודדות ''לא טובה'' עם המצב החדש שלא צפינו .

זכרו גם שכל התמודדות מוצלחת , תורמת לגדילה והתפתחות מנטאלית , רגשית  והתמודדותית עם הפחד הקיים בכל אחד מאיתנו מהלא נודע ... 

 ''החיים האמיתיים שלנו צומחים ומתפתחים באותם מקומות בהם הם פוגשים מצבים חדשים, אנשים חדשים ואתגרים חדשים  .'' - עופר וקנין

''אין החיים הופכים ודאיים בחיינו עם השנים ,כי אם יכולותנו להכיל המצבים המשתנים במסגרת התפיסה שלנו פנימה ,של מהי ודאות בחיינו'' . - עופר וקנין 

''הפסגות הגבוהות ביותר אליהן העפלתי בחיי , היו תמיד אלו שלא ציפיתי או צפיתי אותן בחיי '' - עופר וקנין 

אז לחיי הפסגות החדשות הבאות עלינו לטובה בחיינו !